למשל – תארו לעצמכם שביטוח הבריאות שלכם, בתור בוגרים – כולל ביטוח עבור מחלות ילדות שכבר אין סיכוי שתידבקו בהן או שתפתחו. אנחנו לא מתארים לעצמנו שנוכל להתקשר לקופת החולים שלנו ולהגיד להם שאנחנו רוצים להוריד סעיף כזה או אחר ולקבל בעבור כך הנחה במחיר הביטוח או לחילופין – להגדיל את הביטוח לתחומים שהוא לא מכסה. זו הבעיה בקנייה של מותגים – אתם לא מתארים לעצמכם שהייתם מרימים טלפון אל זארה או אל קסטרו והייתם מבקשים מהם להוריד במעט את גזרת הצווארון מכיוון שלכם יש צוואר קצר.

בגלל הצורה הזו שבה חבילות ביטוח מגיעות – ולעיתים אף נכפות עלינו – האדם הממוצע נוטה להשאיר את ההתעסקות הזו לאנשים שאינם הוא. זו הסיבה שמעולם לא הורם הקול בתביעה לקבוע את חברת ביטוח הבריאות במקום העבודה – עבור כל אחד באופן אישי – כי אף אחד לא היה רוצה לעשות את זה. אנחנו מעדיפים שמעסיקים, סוכני ביטוח והממשלה תקבע עבורנו את מהות הביטוח מכיוון שאנחנו רואים בכך התעסקות מיותרת ולא מתגמלת.

ובכן, בעולם של היום, כשישנה מגמה ברורה בעולם הצרכנות אל עבר אינדיווידואליזם, לא לגמרי ברור למה היא לא כבשה את חלקת הביטוח. קסטרו, זארה וגאפ – גם הן טרם נכבשו, אבל מה שמשותף להן ולחברות הביטוח הוא ההבטחה ליחס אישי. אנחנו פשוט קונים אותה.

Join to bessman site

Comments are closed.